לא שקר גס, אלא מסגור: חמישה מקרים אחרונים ב-ynet

הביקורת על ynet לא חייבת להתחיל מהמילה 'שקר'. לפעמים הבעיה עמוקה ומתוחכמת יותר. לא המצאה גסה של עובדות, אלא בחירת מילים, היררכיית ציטוטים, אימוץ של שפה פוליטית מצד אחד, או העלמה של הקשר הכרחי מצד שני. בדיוק כך נבנה framing: לא דרך סילוף גס שקל להפריך, אלא דרך ארגון הסיפור כך שהקורא כבר יודע, כמעט בלי לשים לב, מי הסביר, מי החשוד, מי הלגיטימי, ומי הקיצוני.

בחמישה מקרים מהימים והשבועות האחרונים אפשר לראות דפוס ברור: ריכוך של מחנה קפלן והאליטה האקטיביסטית, מול הקשחה, לעג, או הטענת יתר כלפי הימין והממשלה. כל מקרה לבדו אולי נראה 'סביר'. אבל התמונה המצטברת כבר נראית אחרת לגמרי.

1. אסף רפפורט וערוץ 13: הלבנת הקשר הפוליטי

בכתבה על עסקת ערוץ 13 הוצגה הקבוצה של אסף רפפורט כמעט דרך שפה יחצ"נית: 'ההייטיקסטים', 'ערוץ עצמאי', 'קונצנזוס מאחד, ציוני וישראלי'. מה כמעט לא הופיע במוקד? העובדה שרפפורט מזוהה פומבית עם מחאת ההייטק נגד הממשלה ועם אותו מחנה שיצא לרחובות נגד הימין. זו איננה טעות עובדתית. זה מסגור מרכך. אותו אדם, אילו היה מזוהה עם מחנה הימין, כנראה לא היה מקבל הגשה כל כך סטרילית.

2. בן גביר והיועץ: הכותרת כבר פוסקת דין

בכתבה על כוונתו של בן גביר למנות את עוזרו ליועמ"ש המשטרה, ynet בחרה כבר בכותרת את הציטוט 'זו בדיחה'. בהמשך נוספה גם השורה שהוא 'ירוויח עימות נוסף עם בהרב מיארה לפני הבחירות'. כלומר, עוד לפני שנכנסים לפרטי המינוי, הקורא כבר מקבל תבנית מוכנה: לא מהלך, לא מחלוקת, אלא מהלך מגוחך וציני. זו דרך קלאסית למסגר את הימין כמי שפועל מתוך פרובוקציה ולא מתוך מדיניות.

3. 'בישראל אף אחד לא עונה לשאלות': כותרת שבונה פסק דין

גם כאן ynet לא הייתה צריכה להמציא דבר. היא פשוט בחרה מסגור מוסרי מראש. במקום דיווח ענייני על מדיניות תדרוכים בזמן מלחמה ועל היעדר מסיבת עיתונאים, מתקבלת כותרת כללית וחריפה שמשווה מראש בין ישראל לארצות הברית ויוצרת היררכיה ערכית: שם עונים, כאן מתחמקים. המסר נקבע כבר בכותרת, הרבה לפני שהקורא בוחן אם יש בכלל נסיבות שונות, שיקולי לחימה, או הבדל בין זירות.

4. 'עצוב שאומרים קפלניסט': לא חדשות, אלא עבודת נירמול

בכתבה על אליעזר קפלן והשם 'קפלניסט', ynet לא דיווחה רק על דמות היסטורית. היא עסקה בנירמול תרבותי של המותג 'קפלן' ובמתן עומק מוסרי והיסטורי למחנה המחאה. זו בדיוק דרך העבודה הרכה של כלי תקשורת: לא מאמר מערכת גלוי, אלא כתבת מגזין שמעניקה שכבת לגיטימציה נוספת לצד אחד של המפה.

5. סילמן, טראמפ וקריב: מי מקבל את כל המילים החריפות

בכתבה על פניית סילמן לטראמפ, ynet נתנה נפח בולט במיוחד לציטוטים החריפים של גלעד קריב: 'מעשה אנטי ישראלי מבחיל', 'הפרת אמונים ברורה', 'התנהגות מאפיונרית'. זו אינה בהכרח המצאה, אלא בחירה. כשכל השפה החריפה והמאשימה של צד אחד זוכה לבמה בולטת כזו, בלי איזון מקביל בשפה של הצד השני, נוצר מסגור שבו הכיוון המוסרי כבר סגור מראש.

מה הדפוס

• המחאה מקבלת לעיתים שפה נורמטיבית, מרככת או היסטורית
• הימין מקבל לעיתים קרובות שפה של חשד, לעג, קיצוניות או ציניות
• ציטוטים חריפים נגד הימין נכנסים בקלות לכותרות ולכותרות המשנה
• הקשר פוליטי מביך לצד אחד לעיתים נדחק או מרוכך, בזמן שהקשר דומה בימין היה כנראה מודגש הרבה יותר

זו בדיוק הסיבה שהוויכוח על תקשורת איננו רק ויכוח על עובדות. הוא ויכוח על framing. על מי מקבל מילים רכות ומי מקבל מילים קשות. על מי מוצג כהגיוני ומי מוצג כחשוד. ועל הדרך שבה תודעה ציבורית נבנית לא דרך שקר אחד גדול, אלא דרך מאות החלטות קטנות של ניסוח, סדר, והבלטה.

קישורים

• עסקת ערוץ 13 ואסף רפפורט: https://www.ynet.co.il/entertainment/article/h1bb0g0bwg
• בן גביר רוצה למנות את עוזרו ליועמ"ש המשטרה: https://www.ynet.co.il/news/article/h1rlojntwl
• בישראל אף אחד לא עונה לשאלות - כך זה נראה בארה"ב: https://www.ynet.co.il/news/article/skzrgd2kze
• "עצוב שאומרים 'קפלניסט' כשם גנאי": https://www.ynet.co.il/judaism/discourse/article/bktyuoklze
• סילמן לטראמפ: תטיל סנקציות על בהרב-מיארה ויצחק עמית: https://www.ynet.co.il/news/article/r1emqpdfzx