משילות

הכנסת אישרה היום את חוק עונש מוות למחבלים. מעבר להישג החקיקתי, זהו רגע סמלי: הוכחה שממשלה נבחרת יכולה לקדם את האג'נדה שלשמה נבחרה, גם מול התנגדות מוסדית עקשנית.

כהונתו של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן תסתיים ביולי, ונתניהו כבר מקיים התייעצויות על מחליף. חרף הלחץ למנות את השופט בדימוס אלרון, ראש הממשלה מעדיף מועמד שלא יחשוש מהדיפ-סטייט - החלטה שחושפת את המאבק האמיתי על שליטה במוסדות הפיקוח הקריטיים.

החוק החדש מאפשר לבתי הדין לדון גם בסכסוכים אזרחיים. יאיר לפיד מיהר לכנות זאת 'מדינת הלכה', אבל איש לא מגדיר את השליטה האידיאולוגית של הממסד החילוני במוסדות החילוניים כבעייתית.

בישראל נוצר עיוות מסוכן: מותר למחנה מסוים לנצח בבחירות, אבל ברגע שהוא מבקש לתרגם את הניצחון למדיניות, מתחיל מערך קבוע של בלימה, חשדנות ודה-לגיטימציה. כך הפכה המשילות ממושג דמוקרטי בסיסי למילה גסה.

משילות אינה נמדדת רק בהחלטות ממשלה אלא גם ביכולת להסביר כיוון, להציג עקביות ולייצר אמון ציבורי. בלי זה, כל מהלך הופך לעוד כותרת חולפת.